קשה לכם לומר לא? האם אתם מרצים את הסביבה?
על "הטיפוס המרצה" בכתב היד:
מי לא מכיר את ההרגשה המבאסת כשמבקשים ממנו לעשות משהו וממש אבל ממש לא בא לו, אך כיוון שהוא אדם שנוהג לרצות את הסובבים אותו הוא מיד אומר כן בטח, אני אעשה את זה.
מכירים? אז את התכונה הזו ניתן לראות בבירור בכתב היד.
ריצוי האחר היא פעולה שבה האדם מוותר על צרכיו ורצונותיו ומתאים עצמו לדרישות האחרים, גם כשזה בא על חשבון צרכיו האישיים. התוצאה היא תסכול של האדם המרצה. כמה פעמים אמרתם לעצמכם זהו! הפעם אני אהיה נאמן לעצמי ואגיד שלא בא לי. שיתמודדו. אמרתם או לא אמרתם? אם לא אמרתם אז ברוכים הבאים ל"מועדון הטיפוס המרצה". אמנם אין דמי חבר שנתיים וגם לא תקבלו כרטיס מפלסטיק. אבל אתם יודעים היטב שאתם משתייכים למועדון הלא חביב במיוחד.
דפוס התנהגות זה נוצר בדרך כלל כשההורה מצפה מהילד לציית לו ולדמויות סמכותיות באופן מוגזם, והילד לומד שאם ברצונו לשרוד, עליו להגיב בסתגלנות כנועה ובריצוי. הילד המרצה חש באופן תת הכרתי, שהוריו אינם אוהבים אותו בזכות עצמו אלא כממלא אחר ציפיותיהם. תחושה ודפוס יחסים זה המופנם אצלו בילדות, מועבר מאוחר יותר גם לקשרים ויחסים בינאישיים אחרים.
בואו נראה איך זה מתבטא בכתב היד:
ראשית, עיצוב אותיות וכתב תקני ומסודר (צורת הכתב)- כאשר אדם משתדל מאוד לעצב את צורת האותיות באופן הדומה לתקן הנלמד במקום להשקיע בפיתוח סגנונו האישי הדבר משקף, בין השאר, את הרצון לרצות את הסביבה על חשבון פיתוח הייחודיות.
שנית, כתב היד מרוכז באזור האמצע (צורת הכתב)- אין פיתוח כלפי מעלה של האותיות ט, ל, צ,ף,ץ ואין פיתוח כלפי מטה של האותיות ק, ך, ן- זהו סימן נוסף המאפיין רצון לרצות את הסביבה על פני פיתוח הייחודיות האישית.
שלישית, ארגון מוקפד- תמונת ארגון הדף מייצגת בין השאר, את תהליכי ההסתגלות של האדם לסביבה, ואת סגנון ההתקשרות שלו. בדוגמה המצורפת ניתן לראות כי הכותבת נצמדת ומשתדלת מאוד להקפיד על תקן הכתיבה: השורות יחסית ישרות, השוליים הימניים ישרים, סדירות בגודל האות, במרווחים בין השורות והמילים. סימנים אלו מחזקים את 'הממצא' הקודם, ומשקפים את הרצון של הכותבת להיות בסדר, לעשות את הדברים כפי שנדרש ממנה ,ולא לחרוג מהם- להיות הילדה הטובה.
כל מי שמשתייך ל"מועדון הטיפוס המרצה" עושה זאת בדרגות שונות כחלק מההשתלבות החברתית. אולם, יש כאלו שריצוי עבורם הוא דפוס התנהגות אוטומטי.
אצל אנשים אלו המילה 'לא' אינה נמצאת בלקסיקון. גם כשהם כבר אוזרים אומץ ורוצים לסרב, לשים גבול, או רק להגיד את דעתם, עולים בהם רגשות אשם או חששות שהם כבר מעדיפים להמשיך ולרצות.
